שאל את הרב

סינון אפס

רבנים

נושאים

עבור לשאלה מספר:

מאגר שו"ת (סה"כ 17737 שאלות)
המעניינים
אחרונים
הנצפים ביותר

שאלה בדקדוק במשלי

א. כך מתפרש הפסוק: מעשה לקיחת הבגד כי ערב וגו’ – חבלהו – תעשה לו כן.

ב. מביא ראיה שיש מקור בצורה כזאת.

ג. לשון ציווי.

ד. המילה חַבְלֵהוּ ביחיד אומרים חֶבֶל, ואילו בפסוק שהביא חְַבֹל, לכן כתב שיש שני משקלים. והבנתי זה ע”פ הרד”ק בשרשים שורש חבל. ע”ש.

ה. נראה כוונתו בפי’ הא’ אין חידוש בחצי השני של הפס’, אבל בפי’ השני מתחדש שעל נכריה מגיע לו עונש יותר. (אף שכתב אין כל חדש תחת ענין הפסוק הזה, נלע”ד כוונתו רק לחצי השני כנ”ל).

ו. למה לא חֶבְַל – זה המיתר של האהל עימו קושרם אותו לארץ.

שאלה בנוגע לדקדוק בקריאה- יוצאי ארם צובא

ב”כללי דקדוק הקריאה” שהזכרתם בתחילתו כתב ד’ כללים לשוא נע. ובכלל הרביעי כתב לעשות שוא נע כאשר יש מעמיד ואחריו שוא ואחריו הטעם כמו שָ‏‏‎ׁמְרוּ לפ”ז בענין של השאלה א”צ לעשות שוא נע וכמו שאתם נוהגים, אלא שלפי זה בעוד אופנים לא עושים שוא נע אחר תנועה גדולה ולא רק בנסוג אחור.

המילה “האזנה”

א. אין בזה שינוי משמעות.

ב. לפי דעת מרן בסי’ קמב סע’ א צריך להחזיר על כל טעות קלה. וכמ”ש כה”ח שם. ולפ”ז (מסתמא) הייתם צריכים להחזיר אותו על עוד הרבה, ויתכן שאין לדבר סוף, ורק מי שמדקדק כראוי כאשר יש לו איזה טעות נוכל לקיים את פסק מרן הנ”ל ולהחזיר אותו.

ברכת בורא עשבי בשמים

הגאון היעב”ץ בספר לוח ארש (אות תמ”ה) התייחס לטענה זו והביא ראיה הפוכה מהפסוק “עשבות הרים” (משלי כז כה), וכתב שזה יותר דומה לנ”ד כי שניהם סמיכות הריבוי. ע”ש עוד.

הערה של המהרי”ב לפסוק: בראשית ג, כ”ב.

ראיתי דבר זה בחלק הדקדוק של מהרי”ץ ובחלק ספרים מצויין שם מהרי”ב – ולא ידעתי מי הוא.

לגוף העניין, כוונתו להעיר שמלת אַחַד באה בפתח כדרך סמיכות לתיבה הבאה (ולא כרגיל אֶחָד), למרות שאין כאן סמיכות, שהרי אף פעם אין סמיכות למילה שיש בה מ”ם השימוש.

אופן פיסוק יהא שמיה רבא וכו,

לפי הפשט ודאי שהפיסוק שעשיתם הוא הנכון, והטעם שעושים פסיק אחרי יתברך הוא ע”פ מה שפסק מרן בשו”ע (סי’ נו ס”ג) שאסור להפריד בין עלמיא ליתברך. והוא ע”פ הקבלה כמבואר בב”י. (ויש אומרים שגם על פי הקבלה צריך לעצור לאחר עלמיא, עי’ עוד יוסף חי פרשת ויחי אות יב)

וא”ו דגושה ורפה

אין הבדל רק ו’ דגושה עושים אותה בחזקה ככל דגש חזק. ולא הבנתי כוונתכם שיש שתי גירסאות של האות, לא ידוע לי על זה.

 

כדבר האמור, סגול או קמץ

איני זוכר מישהו שהתייחס לזה, ונחזי אנן, הרי רוב המפרשים ביארו שהיא ה’ השאלה, ולהלכה כרבים. ובפרט שאם נאמר בסגול ישמע שאלה לפי הסוברים כן, ואם נאמר בקמץ לא ישמע שאלה לכל הדעות.

אות וי”ו לפני בומ”פ

צריך להוסיף לדברי הרב העונה הקודם מלעיל  וגם בהפסקה,  אבל ובואי תימן אינו בהפסקה.

קמץ ופתח

יש אולי כמה כללים בזה אבל גם הם לא דנים בכל האופנים.

+ טען עוד
לא מצאת את התשובה?
שלח שאלה לרב

דילוג לתוכן