האם באמירת וקרא זה אל זה בקדושה צריך להטות לצד שמאל ואז ימין?

אין הדבר כדאי, כי יתכן ובפסיעות של סוף קדיש תתקבל הם נחשבים פסיעות של החזרה (עי’ בשו”ת יבי”א ח”ה או”ח סי’ ט)

אם יש אפשרות להתפלל ערבית בצאת הכוכבים או עכ”פ בשקיעה (כגון שיעשו שיעור תורה בינתים) ודאי שעדיף, אלא שבדרך כלל המתפללים בפלג הוא מפני סיבה מסוימת ואפשר שאם ימתינו אח”כ חלק לא יתפללו בציבור או ישכחו להתפלל אחר שכבר נאספו לתפילה, לפיכך הו”ל שעת הדחק שמבואר ברמ”א סי’ רלג ס”א שיכולים להתפלל שניהם אחר הפלג.

יש לומר את הקדיש לפני “ברוך שאמר”, כה”ח סופר (סי’ נ ס”ק ו) עי’ שם הטעם. וכן פסק בהלכה ברורה ח”ג (עמ’ תיח הי”ד).

הנכון כמו שהערת לה. ומ”מ מאחר שאין מזה תועלת ואדרבא מגע למצבים לא נעימים, קיימא לן כשם שמצוה לומר דבר הנשמע, כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע. ומוטב שיהיו שוגגים (באופן מסוים) ולא מזידים. וההי”ב. ולהתפלל לה’ שהדברים יפעלו בליבה.

זו בעיה. אבל כמובן לא נוכל לבטל תקנת חז”ל, ובודאי שהם סבורים ויודעים שהתועלת שיש בתפילה עם הציבור גדולה יותר.

אבל אפשר לשלב את שני הדברים, ע”י שיתפלל עם הציבור עד שיגיע לעמידה, ואז יאריך בה כרצונו (ואם החזן הגיע לקדושה והוא עוד לא סיים ישתוק וישמע מהש”ץ את הקדושה ויכוון לצאת יד”ח). או עכ”פ אחר העמידה יתפלל בקצב שלו ויאריך באמירת התחנון, ולדוד אליך, ואבינו מלכנו (ותחילתה היא תפילת ר’ עקיבא במסכת תענית), ואשרי ובא לציון, ותפלה לדוד שכולם דברי תחנונים. ובפרט תפילת והוא רחום הנאמרת בשני וחמישי (וראה מ”ש בחשיבותה בספר מקור ברוך לבעל תורה תמימה). ונמצאו זה וזה מתקיימים בידו. והזוכה לקום מעט יותר מוקדם יכול לצאת מביתו עם טו”ת לביהכ”נ ולהיות מעשרה ראשונים ולהתחיל התפילה מעט לפני הציבור וממילא יתפלל בכוונה יותר ושכרו עצום ורב.

מנהגנו לא לפתוח שום ספר בפתיחת ההיכל עי’ בשו”ת בית נאמן ח”ג

עי’ בהערות איש מצליח על המשנ”ב (סי’ נה ס”ק נו בסוף הספר) שם העלו דלגבי תפילה בצבור אם מתפלל בשעה שהציבור מתפללים – יש בזה מחלוקת ראשונים. ובמסקנא כתבו שאם רוצה להתפלל בחדר סמוך – לכתחילה לא יעשה כן (שיש אומרים שאינה תפילה בציבור ממש. וגם מפסיד תפילה “בבית הכנסת”) אבל במקום צורך יש לסמוך על המקילים דמצטרף כל שרואים זה את זה. (עי משנ”ב שם ס”ק נב) וע”ע בהלכה ברורה שם (סעי’ מה ובהערה).

בסיכום כיון שבנידון שלפנינו יש צורך בדבר יש להקל רק אם יש עשרה בבית הכנסת אבל אם אין עשרה בפנים הבית כנסת אין להקל.

יש בכל זה אריכות רבה, ומרן ראש הישיבה זצ”ל הכ”מ האריך בזה בכמה מקומות, בספרו סלת נקיה וה’ נסי ובית נאמן ועוד, והנכון לעשות כמו שכתוב בלוח של הישיבה, ובמקום צורך להקדים 2 דק’. ואולי קצת יותר אבל בודאי לא להקדים 20 דק’ חבל להכנס לספק תפילה בדיעבד.

מעלה גדולה לצאת לבית הכנסת בטלית ותפלין.  אמנם מי שיודע בעצמו שלומד יותר טוב בבית המדרש ולא בבית עדיף שילמד שם. וטרם התפילה יכול לצאת ולהניח תפילין חוץ לבית הכנסת.

בדיעבד אפשר להתפלל גם לאחר זמן תפילה עד חצות (שו”ע סי’ פט סעיף א).