אני מאד רוצה שלווה אני מתפללת על זה יום יום וכלום אין לי עדין שלווה. אני בתקופה מאד לחוצה של מבחנים ובגרויות וכל היום אני לומדת עד בערך 10:30 ואז אני הולכת לישון...
בזמן האחרון אני נרדמת בלילה רק אחרי בערך שעה+ מאז שאני נכנסת למיטה. אין סיכוי שאני נרדמת איך שאני נכנסת למיטה וזה קצת מלחיץ אותי כי לפני הבגרויות תמיד הייתי נרדמת לאחר רבעחצי שעה ועכשיו רק אחרי שעה+ אני מאד עייפה ולמרות זאת אני לא נרדמת מהר בלילה. אני יודעת בוודאות שהכל מאתו יתברך אבל הלב מסרב להירגע ולהיות שלו!! אני בשכל שלי רגועה אבל הלב שלי ממשיך לדפוק מהר כאלו משהו רודף אחריו.... ובלילה אני פשוט מרגישה כל נשימה ושומעת שהוא דופק מהר... איך אפשר לתת ללב שלי הירגע בלי כדורים?
1. ראשית עלייך לקבל בלא האשמה שמותר להיות לחוץ, וטבעי בזמן מבחנים!
2. תנסי להפוך את זמן התרדמה לזמן נעים תפעילי זכרונות נעימים, תהיי מודעת שאת מהנה את עצמך בזמן הנ"ל.
3. תציירי בעיני רוחך שם השם אותיות יהוה בניקוד יִרְאָה. ותדמייני שאת בסתר כנפי ה'.
4. חזרי על קריאת שמע.
בהצלחה.
לא ראוי ללומדה לפני ואף אם סיים את כל הש”ס. ומרן ראש הישיבה זצ”ל היה מורה במקרה כזה שאחרי סגירת התנאים ומסיבת הוורט יתחיל בלימוד מסכת זו, ומ”מ היה אומר שסיום הש”ס יכול לעשות גם קודם שלמדה, ונימוקו עימו כי זה כל אשר יכול ללמוד כעת. ולא גרע ממי שסיים את התלמוד ולא למד מסכת כלים וכו’, שחשיב שפיר סיום הש”ס.
אם יש אפשרות להתפלל ערבית בצאת הכוכבים או עכ”פ בשקיעה (כגון שיעשו שיעור תורה בינתים) ודאי שעדיף, אלא שבדרך כלל המתפללים בפלג הוא מפני סיבה מסוימת ואפשר שאם ימתינו אח”כ חלק לא יתפללו בציבור או ישכחו להתפלל אחר שכבר נאספו לתפילה, לפיכך הו”ל שעת הדחק שמבואר ברמ”א סי’ רלג ס”א שיכולים להתפלל שניהם אחר הפלג.
לכתחילה יש להפקיר את המקום לפני שתטיל ביצים. ובדיעבד בדורנו שאין אנו רגילים ביונים ואין אנו רוצים בליכלוכם יש אומדן דעת שלא כיון לזכות בהם. עי’ ויען שמואל חלק ז סי’ כה.
הנכון כמו שהערת לה. ומ”מ מאחר שאין מזה תועלת ואדרבא מגע למצבים לא נעימים, קיימא לן כשם שמצוה לומר דבר הנשמע, כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע. ומוטב שיהיו שוגגים (באופן מסוים) ולא מזידים. וההי”ב. ולהתפלל לה’ שהדברים יפעלו בליבה.
זו בעיה. אבל כמובן לא נוכל לבטל תקנת חז”ל, ובודאי שהם סבורים ויודעים שהתועלת שיש בתפילה עם הציבור גדולה יותר.
אבל אפשר לשלב את שני הדברים, ע”י שיתפלל עם הציבור עד שיגיע לעמידה, ואז יאריך בה כרצונו (ואם החזן הגיע לקדושה והוא עוד לא סיים ישתוק וישמע מהש”ץ את הקדושה ויכוון לצאת יד”ח). או עכ”פ אחר העמידה יתפלל בקצב שלו ויאריך באמירת התחנון, ולדוד אליך, ואבינו מלכנו (ותחילתה היא תפילת ר’ עקיבא במסכת תענית), ואשרי ובא לציון, ותפלה לדוד שכולם דברי תחנונים. ובפרט תפילת והוא רחום הנאמרת בשני וחמישי (וראה מ”ש בחשיבותה בספר מקור ברוך לבעל תורה תמימה). ונמצאו זה וזה מתקיימים בידו. והזוכה לקום מעט יותר מוקדם יכול לצאת מביתו עם טו”ת לביהכ”נ ולהיות מעשרה ראשונים ולהתחיל התפילה מעט לפני הציבור וממילא יתפלל בכוונה יותר ושכרו עצום ורב.