זמן רב אני תמה על לשונה של ברכת אהבה לפני קריאת שמע של שחרית. בכל הנוסחאות שאני מכיר, היא מתחילה בערך כך (בהשמטת מילים כדי להעביר את עיקר משמעות העניין): אהבה אהבתנו, חמלה חמלת עלינו. אבינו מלכנו, בעבור שמך הגדול... כן תחננו. לא מובן לי מהו המשפט הזה, שפותח ב"בעבור" ומסיים ב"כן", שהרי אלו שתי צורות שונות לחבר בין שתי חלקי המשפט. היה צריך להיות או "בעבור שמך הגדול, אנא חננו" או "כשם ש... כן תחננו".
לאחרונה עלה בדעתי שלפחות בנוסחת הרמב"ם המובאת בסוף ספר אהבה, יש לפסק אחרת את תחילת הברכה, ויהיה כך: "אהבה אהבתנו... בעבור שמך הגדול. ותלמדנו חוקי חיים, כן תחננו אבינו". לפי זה הדברים מובנים היטב, אלא שזה אפשרי רק בנוסחתו, שהיא "ותלמדנו", ולא "ותלמדמו" (או "ותלמדם"). ועדיין לא מובנות שאר הנוסחאות. אשמח לביאור העניין.