ביאור המלה "עקר, עקרה" בתנ"ך

וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות.

תנועות שהזכיר הכוונה לתנועה קטנה או גדולה, שתי הדלתות שהזכיר הוא החצי הראשון של הפסוק והחצי השני של הפסוק, ובאמת בכל חצי פסוק יש תשע תנועות.
רק לא מובן מה שכתב שאם מוסיף את מלת ובמרבית למשפט הראשון, ואת בנשך למשפט השני, הוא משווה את הדלתות, אדרבה בזה הוא עושה את המשפט הראשון עם 12 תנועות ואת השני עם 11 תנועות.

לא ידוע לי על הבדל בזה, ואף חפשתי בספרי הכללים שבידי ולא מצאתי שכתבו בזה.

ביאור דבריו ששורש מלת תחת הוא נח”ת והמלה המקורית היא תנחת, וא”כ הנ’ אמורה להבלע בדגש חזק וכמו הכלל הידוע של חפ”ן, אלא שהאות ח’ אינה מקבלת דגש. ומה שכתב בשקל תקע, אינו מובן לכאורה כי משמע שיש שורש נק”ע ולא מצאתי כזה בספר שרשים להרד”ק, ואף אם יש שורש כזה, מסתמא כוונת רבנו יונה להביא דוגמא ממקרה ידוע. לכן חשבתי להגיה תקם (דהיינו פסוק לא תקם ולא תטר) במקום תקע.

כבר תקנו במהדורת מכון הרב קוק מסרקסטא במקום מסרט ס”ט, ובאמת חפשתי וראיתי שהשטמ”ק מביא אותו הרבה פעמים בפרט בב”ק, וזה מה שכתב כאן שכתב “בפסקיו לב”ק”. ומאידך הר”מ מסרט ס”ט לא מצאתי בכלל שהביאו במקום אחר.

אינני יודע אם יש לזה טעם דקדוקי, התארים הללו לא נוצרו בתקופה אחת וייתכנו הבדלים במטבע הלשון בין התקופות.

נ"ל שכך כוונת הברכה בכוחו ובגבורתו מלא עולם [=העולם מלא].

ובזה ניחא הקושיא.

מצות עשה שתשבות הקרקע אפי' מעבודה שע"י אחרים, עייון ביאור הגרי"פ על ספר המצוות לרס"ג (עשה ס"א, דף רס"ג ע"ג).

זה לשון פסוק בתהילים (ע"ג ד'), ופירש הרד"ק: ובריא כוחם. אולם מן יש לאל ידי לומר בחייהם כח טבעם בריא וחזק. ע"כ.

מחול פי' ריקוד.

מנים ועוגב – חיפשתי מעט במפרשים ולא כתבו מה זה בדיוק אלא שזה שמות של כלי נגינה. והראב"ע מפרש מינים מלשון סוגים שינגנו הרבה כלי נגינה יחד.

צלצלים זה דומה למצלתים שיש היום, רק שצלצלי שמע הם עושים קול רעש גדול, וצלצלי תרועה עושים קול הדומה לתרועה. (רד"ק).