אמא שמכריחה את בנה לאכול

אין חובה לצום לא לגברים ולא לנשים, זה מנהג טוב, וגם נשים כדאי שתעשינה אותו. וכן מבואר בחזון עובדיה (אבילות ח”ג עמ’ רכ”א בהערה) שגם נשים צמות ביארצייט.
ולגבי לקבל צום במנחה, צריך לקבל, אא”כ צמה כל שנה שאז אין חיוב כמבואר בהוראה ברורה (סוף סי’ תי”ב).

האזכה של י”א חודש היא פחות חשובה לכל הדעות (אף שנהגו לעשות אותה גדולה יותר).

ולגבי אם האזכרה של י”ב חודש היא העיקרית או של י”ג חודש, נחלקו הפוסקים. ומנהג ג’רבא שהאזכרה של י”ב חודש היא העיקרית, כמבואר בשו”ת “ים של שלמה” להגאון הרב יחזקאל מאזוז זצ”ל, ושם מבואר שכן דעת מרן רבנו ראש הישיבה שליט”א, עי”ש.

ולכן, למעשה, כדאי לעשות את הסיום באזכרה של הי”ב חודש.

היות ויש דרכים מותרות לגילוח הזקן, נמצא שגידול הזקן אינו אלא מידת חסידות, וראוי לשמוע בקול ההורים לימנע מזה (ע’ ספר חסידים סי ש”מ ובבית לחם יהודה יו”ד סי ר”מ סק”ח).

אבל אם יודע הבן שגידול הזקן שומר עליו מירידה רוחנית בעניינים אחרים, אינו צריך לשמוע להוריו המורים לו לגלחו. אבל מאידך ראוי גם שלא להתווכח עמם בזה בצורה חזיתית רק להסביר בניחותא ואולי לבוא למשא ומתן או לפשרה בנושא, כגון זקן מסודר וכיו”ב. ועי”ז יניחו לו להתקדם בענינים מהותיים יותר.

בכלל תמהני, וכי רק גידול הזקן מפריע להוריו? שמירת שבת, כשרות מוקפדת וכו’ לא מפריעה להם?

אם התפילין שייכים לאב, ודאי שאין כאן ענין של זריזין מקדימין אם עי"ז ייגרם ביטול מצוות לאב, אדרבה האב קודם כי זה שלו. ומה שאמרו (בקידושין ל ע"ב) אם הבן זריז וממולח הוא קודם לאביו ללמוד תורה, הוא מפני שמוטל על האב מהתורה, לדאוג לבנו ללמוד כמ"ש בק"ש ולמדתם אותם את בניכם. משא"כ כאן שאין חיוב מיוחד לאב לקנות תפילין לבנו.

ואם התפילין נקנו מכספי שניהם, יש בזה ענין של זריזין ואע"פ שהוא גורם לאביו שייבטל מזה, וכמ"ש הפוסקים שאין התלמיד חייב בכבוד רבו להניח לו שיקנה עלייה לס"ת וכדומה. (ואע"פ שבאמת כך רגילים לעשות מפני הכבוד, זהו דוקא בדבר שאינו חיוב, אבל תפילין שהוא חובה – הקודם זוכה).

חרטה מעומק הלב על הצער שנגרם לאביו ובקשת מחילה, פיוס, וידוי וקבלה לעתיד היינו ליזהר יותר ויותר בכבודו.

א. יש מצות מורא, שלא לישב במקום הקבוע להוריו, ולא לדבר אליהם בצורה מזלזלת, לא לסתור דבריהם וכיו"ב. וכן אסור להזכיר שמם הפרטי ואפילו שלא בפניהם.

ב. מצות כבוד הורים היא לדאוג לכל צרכיהם הגופניים אכילה, שתיה, להלבישם ולכסותם ולעזור להם ללכת, וכן כל בקשה שהיא לטובתם ולהנאתם צריך הבן לעשות זאת.

יש מקרים שלא צריך להקשיב להורים, כמו דבר שיש בו הוצאות כספיות לבן, ועוד כמה פרטים, וא"א לפרט הכל כאן. יש הרבה ספרים בנושא שיש ללמוד בהם ולדעת פרטי המצוה, כמו ספר ילקוט יוסף, כיבוד הורים ועוד.

א. זה טוב שאתה שואל אותו, זה עוזר לו להזכר ואולי יעצור את הנסיגה בזיכרון או יאיט את הקצב.
ב. נכון, וכדאי לשאול אותו האם מותר לומר כך לבן אדם בשם אלוקים?!
ג. טוב מאד

אם הכסא שונה משאר הכסאות אין לשבת עליו ואפשר להצניעו בפינה אחרת. (ואם יש מחסור בכסאות איך מסתדרים בשבת?!) ועכ"פ אם אין מקום אחר וחסר כסאות כדאי להניח עליו מגבת ולשבת.
ואם הכסא דומה לשאר הכסאות, יעבירו אותו למקום אחר ויכולים לשבת עליו, דסו"ס לא יושבים במקומו ממש (היינו במקום של הכסא כשאבא יושב עליו). כדמשמע בגמ' (קידושין ל"א ע"ב) ובש"ע יו"ד (סימן ר"מ ס"ב) כמו לא לעמוד במקומו היינו במקום בשטח העמידה, גם לשבת במקומו בשטח שהיה יושב, ולכן כשהעבירו את הכסא למקום אחר ולא ניכר שמיוחד לאביו – כשהכסאות דומים מותר. 

באופן ושומעים הייטב את המילים יכבד את אביו בקידוש הלילה ואת חמיו בקידוש היום וכמו כן כדאי לעשות כוס ברכת המזון (לפחות מיץ ענבים) ולתת לחמיו כוס של ברכה בלילה עם הזימון וביום להיפך, והבוצע הוא בעה"ב לכתחילה, (ואם לא נעים ומתבייש יכול לתת להם גם את הבציעה כן ראיתי אצל גדול אחד) ובקיצור כבוד אביו ואח"כ כבוד חמיו  

לצערי השאלה הגיעה באיחור, וחג הסוכות כבר עבר, אבל תהיה תועלת להבא:
אם יש אפשרות להקים סוכה בחצר הבית – הכי טוב. לפחות לאכול בה, גם אם לא ירשו לך לישון בה.
אם גם זה לא ניתן – אונס רחמנא פטריה.
– הולכי דרכים פטורים מסוכה בשעת הליכתם במשך היום. ואפשר לאכול ולשתות. אבל כשהגיעו למחוז חפצם בלילה, צריכים להשתדל לחפש שם סוכה, ואם לא מוצאים פטורים.