היכן למד משה את שם המפורש

קשה לענות תשובה מלאה על שאלה זו. אך באמת נראה שבאה התורה להדגיש ולחזור ולהדגיש שעם ישראל עשו כאשר צוה ה’ ולא שינו מציוויו, וזו מעלה גדולה מאין כמוה. ואפשר לראות ג”כ כאשר הביאו את המשכן אל משה הפסוק מדגיש “וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ה’ כן עשו ויברך אותם משה”.

בסופו של דבר נולדו י"ב שבטים שכולם קדושים וטהורים, ועמדו מבני השפחות שופטים וגדולי הדור, ונמצאנו למדים שלא הייחוס קובע את מעלת האדם, אלא האדם קובע את ערכו העצמי. ועיין ברש"י פרשת ויקהל (שמות ל"ה ל"ד).

אולי חזר בתשובה רק אחר שייעדה לעשיו.

אין זו סתירה לטעמים, כי בתחילה הפסוק אומר שתי מצוות: "ושננתם", "ודברת בם" ושוב מפרט ומבאר את המצוה השניה שהיא "ודברתם בם", והאתנח במקומו, כי סיים בכללים ומפסיק ועובר לפרטים. וזכור לי שיש דוגמאות רבים בתורה כך ואיני זוכר כרגע מקור מדוייק 

ע"ה קניאל בוכריס ס"ט

המקור הוא בספר כף הכהן (לבעל משמרות כהונה). בפרשת תולדות. וכמדומה שפעם ראיתי לזה מקור קדמון יותר. ועתה איני מוצא. ובפי' זר זהב על הזוהר (דף קס"ח) מביא כעין זה משם "קמאי".

צריך לקרוא תרגום אונקלוס שהוא פשט הדברים, בדרך כלל. אבל בתרגום יונתן ב"ע הרבה פעמים זה מדרשים, ועיקר המטרה ללמוד את הפשט ולכן יש אומרים פירוש רש"י מועיל במקום תרגום שהוא מבאר הפשט בדרך כלל וגם "מוסיף" מדרשים. אבל עפ"י הסוד יש ענין בתרגום דוקא. (ועיין תוס' ברכות דף ח' ע"ב ד"ה ואפילו, דמשמע דיש פעמים קורין תרגום ירושלמי, משמע שעיקר הוא תרגום אונקלוס ע"ש).

וטוב מדי פעם ללמוד תרגום יב"ע יש בו דברים נפלאים.

לפירוש השני של הרד"ק כולם בני שותלח

ראשית יש להתבונן במילים עליהם קבע רש"י את דבריו ואחרי שיבין פירוש רש"י יתבונן מאיפה "דקדק" רש"י את פירושו אם מכח תיבה משונה או מכח קושיא בסדר הדברים או כל סיבה אחרת וכך יאירו לך דברי רש"י באור יקרות ובכל אופן מי שלא התרגל בלימוד דברי רש"י, יקח ספר הרא"ם על רש"י או פירוש שפתי חכמים שחותרים לבאר דברי רש"י וגם מהיכן דקדק רש"י את פירושו. ואתה צלח רכב וגו' (תהלים מ"ה ה') 

נכון. ישר כח.

א. ראיתי בספר ישמח לב (ח"א דרוש לברית מילה עמוד ר"ב) שהקשה כעי"ז על צפורה מדוע לא מלה בסכין, ואחר שהביא מעשה דיעל הנ"ל, תירץ לפ"ז שהריגה בסכין הרי זה בבחינת לא ילבש ע"ש
2. אמת אמרת שהסכין יותר זמין מהיתד וזהו בדיוק מה ששיבחוה חכמים שסיכנהעצמה בשהיה מועטת בשביל שלא לעבור על ילבש.