מדוע מרן ראש הישיבה שליט"א לא פסק במניין חוטי התכלת בציצית כדעת התוספות, שכן רוב הראשונים סבירא להו כהתוספות (רש"י, ר"ת , ר"י , היראים (ת"א), העיטור, סמ"ק, רבינו פרץ, מהר"ם מרוטנבורג, תוס' הרא"ש, רבינו ירוחם, מרדכי, טור ונמוקי יוסף). ועוד שהרי"ף לא גילה דעתו, והרמב"ם והרא"ש חלוקין ושאר ראשונים רובם ככולם כתבו כתוס', א"כ לכאורה יש לפסוק הלכה כתוספות?
דעת האר"י ז"ל בשער הכוונות כהרמב"ם. ובלאו הכי אנן בני ספרד גרירי בתריה דהרמב"ם טובא כידוע, ובכמה דוכתי פסק מרן ז"ל כהרמב"ם נגד רוב הראשונים ואפילו נגד שני עמודי הוראה. ועיין עוד בשו"ת משכנות יעקב סימן י"ג.
ע"ה אלדן הכהן יהונתן ס"ט.
נוסח ברכת הציצית בין בחוטים לבנים ובין בחוטי התכלת
ספר מקור נאמן ח”ב סי’ פג וז”ל: לא ישנה מהמנהג כיון שיש עוד טעמים לאמירת ציצית בשווא (עי’ בברכ”י סימן ח’ סק”ד בשם ר’ מנחם די לונזאנו שגם בזמן התכלת צ”ל בציצית בשוא והכוונה להתעטף בבגד עם ציצית אבל בפתח משמע שהציצית עצמה היא העיטוף וזה אינו שאין מתעטפים בחוטים אלא בבגד עכת”ד ודפח”ח ).
יש מחלוקת גדולה אם כל המוסיף גורע או שבוודאי העושה כהראב”ד יש לו על מי לסמוך. אבל לכתחילה נכון להורות כהרמב”ם עמוד היראה, ותפסת מועט תפסת, והאר”י ס”ל כוותיה. וכמ”ש מרן רה”י בירחון אור תורה (אד”ר תשע”א סימן פ”ו).
והנני מצרף מאמר אחד מתוך מאמרים רבים שעתידים לראות אור בקרוב בעה”ו.
לדעת מרן ראש הישיבה שליט”א מסתבר מאוד שחלזון “ארגמון קהה קוצים” הוא התכלת, וראוי לעשות אותו. ומה שאבותינו לא נהגו כן מכיון שלא היה להם, ובודאי שאם היו מוצאים היו שמחים כמוצאי שלל רב לזכות במצוה זו.
ב. קושרים בתחילה שתי קשירות. לאחר מכן מסובבים בפתיל לבן פעם אחת ועוד שני סיבובים בתכלת, עושים רווח קטן ועוד שלשה סיבובים תכלת, עוד רווח ועוד אחד בתכלת. לאחר מכן שתי קשירות, ועוד פעם שמונה סיבובים מחולקים לשלשה שלשה ושנים בתכלת. לאחר מכן עוד שתי קשירות, ועוד פעם אחד עשר סיבובים מחולקים לשלשה. עוד שתי קשירות, ולאחריהם סיבוב אחד בתכלת ועוד שנים עשר סיבובים מחולקים לשלשה שלשה אבל האחרון בפתיל לבן ושוב שני קשירות.