ביאור המעשה במסכת תענית

נשאלתי מאדם הסובל מחרדות והולך לטיפול, אבל רוצה לדעת מה עליו לתקן במישור הרוחני ומה ה' רוצה ממנו.

אני רואה כמה ירדתי רוחנית באופן אישי ורואה מה קורה סביבינו במיוחד מפגעי הטכנולוגיה ולצערי אין לי את אותה יראת שמים לפנים ואותה שמחה במצוות ואותה בהירות בעבודת ד' וכואב לי על זה אבל אני מרגיש יותר ויותר כמו אבן,יבש,דל אני חושב על חכמי טוניס מלפני כמה דורות איך נאים על פניהם הקדושה הטהרה ויראת השמים וכואב לי על כך ואני גם חושש מה יהיה איתנו כי גם עליי עובד היצר חזק בנסיונות של דורינו וחבל כי אני לא מרגיש חזק ובכל מהותי איזו מעלה זו באמת להיות יהודי ואיזה הוד ופאר זה. האם הרב מכיר איזה ספר לימוד כלשהו או ספר סגולי של תורתינו שיכול לעזור לעמוד מול פגעי הזמן שיכול לעורר את נקודות היהדות להשפיע קדושה וכו' כל עצה שהיא?

ילמדנו רבנו, מהו היחס הראוי ל"איגרת המוסר המיוחסת לרמב"ם" (ששלח לבנו רבי אברהם): האם אמיתית היא, או שמא מזוייפת כדברי הריעב"ץ והרב יצחק שילת (בספר איגרות הרמב"ם שבהוצאתו)?

הנני רוצה לשאול שאלה בנושא "השגחה פרטית". אחד מ-13 עיקרים : "שהקדוש ברוך הוא נמצא ומשגיח" , יש השגחה מה' . ותמיד היה מקובל בידי ששום דבר לא קורה בלי רצון ה' והשגחתו. הכל הכל הכל. לעומת זאת, אור החיים הקדוש כותב בראשית פרשת וישב פרק ל"ז פסוק כ"א : "ויצילהו מידם - לפי שהאדם בעל בחירה ורצון ויכול להרוג מי שלא נתחייב מיתה..." ועוד אור החיים הקדוש פרשת מקץ פרק מ"ב פסוק כ"א דיבור המתחיל: -ויאמרו וגו' אבל- "כי אדם בעל בחירה ורצון להרע..." וזכורני שפעם קראתי שיש עוד הרבה מפרשים גדולי עולם (ואלי ביניהם האלשיך הקדוש, משנה ברורה ועוד)שמסכימים עם אור החיים הנ"ל. שאלתי היא : איך זה מסתדר עם השגחה פרטית? האם יש השגחה מלאה על בני האדם ? האם אדם יכול להרע לי (כגון גרושתי) ללא גזירה מה' ? 

ידועה דעת מוה"ר הגר"מ לוי זצ"ל שהכותב אות אחת לא חשיב חצי שיעור אלא חצי מלאכה. אמנם כעת בלימוד הדף היומי כריתות דף י"ב ע"ב קרי ליה להדיא חצי שיעור

אדם שעבר בצעירותו עבירות חמורות, ומתחרט עליהם, האם ראוי להיות סופר סת"ם?

איני מבין את מ"ש בסנסן ליאיר (הנד"מ עמ' שצח) שהריטב"א (מגילה יט.) מפרש את מ"ש רה"ג פושטה כאגרת שקורין אותה כאגרת פשוטה בלי מנגינת הטעמים. הנה דבריו: ואומר מורי ר' נר"ו דבדברים שבגופה כגון שרטוט ודיו עשאוה כספר ומינה שצריכה כתיבה ועיבוד לשמה שהם דברים שבגופה ובלאו הכי לא חשיב ספר כלל אבל בדבר שהוא חוץ לגופה עשאוה כאגרת לקרותה בין עומד בין יושב ולפי' נהגו לקרותה בלי פסוק טעמים ובלא הפסק הפסוקים וזהו מה שכתב רבינו האיי גאון ז"ל שפושטין אותה כאגרת. וגבי תפירה שאינה מגופה ולא מחוץ לגופה לגמרי הויא כאגרת וכספר. וקשה לי להאי כללא מה שאין מדקדקין בחסרון טעיותיה במקצתה מש"כ בס"ת שנפסל בג' טעיות בדף וי"ל שזה אינו בספר מדין ספר אלא מדין קדושה. נראה ברור שמ"ש 'וזהו מ"ש רה"ג' חוזר על 'בדבר שהוא חוץ לגופה עשאוה כאגרת', ולא שבא לפרש את דברי רה"ג נגד הבנת כל הגאונים והראשונים.

עברתי תאונה קלה ונגרם נזק לשני הרכבים. צומת מרומזרת 2 נתיבים לפניה שמאלה , אני הייתי על הנתיב השמאלי יותר הוא בימיני. הוא טוען שהוא עצר קצת אחרי קו הצומת חיכה שאני יעבור כי הוא רצה להמשיך ישר. אני חושב שהוא ישב או נסע על הנתיב שלי שפניתי שמאלה( הוא לא ידע שגם בנתיב שלי אפשר לפנות שמאלה) הנהג הפוגע ( לפי דעתי ) לא מודה באשמה אבל מוכן לשלם על הנזק שלי. יש אפשרות לבדוק מצלמות שצילמו את הארוע אבל הוא סירב. טען שבכל מקרה הוא יצטרך לשלם כי אין לו טסט לאוטו (ואולי הוא עשה גם עברת תנועה) ואין לו זמן וכוח לבירוקרטיות. עשיתי לו מיוזמתי הנחה על הנזק, הוא העביר לי 1000ש"ח מתיקון שעולה 1500+מע"מ. הבעיה שלי שאני כל הזמן במחשבות על הארוע ושאולי לקחתי כסף שלא מגיע לי למרות שהוא זה שהציע לשלם על כל הנזק והוא לא רצה לבדוק את המצלמות. ניסיתי לשכנע אותו להודות והוא לא מוכן להקשיב( למרות שבערב התאונה הוא לא היה כל כל נחרץ). הנ"ל לא נראה כשומר תורה ומצוות איך אני מרגיע את עצמי עבר מאז כבר חודש וחצי?