שמעתי כמה פעמים משמו של מרן הגאון רבי עובדיה זצוק"ל, שיש ענין לחתור למצוא דרך להקל - במהלך פסיקת ההלכה, וזאת בהסתמך על דברי הגמרא "כח דהיתרא עדיף" (ביצה דף ב). אבל מדברי רש"י שם משמע, שדבר זה נאמר רק לענין אופן הצגת הדעות במשנה או בברייתא, דהיינו שאם יש קולא וחומרא, יש יותר חידוש בקולא, ולכן כדאי להשמיע לנו אותה ,אבל אין ראיה שצריך למצוא פתחים הלכתיים לקולא?
לא היתה כוונת מרן זצ"ל שזו כוונת הגמרא אלא השתמש בלשון הגמרא בלבד. [וכן שמענו פעם ממרן ראש הישיבה שליט"א]. ועל כל פנים פשוט שאין מצוה למצוא קולא אלא כשיש צורך בדבר אבל בדרך כלל יש להמנע מכל מיני קולות.
כדאי להקדיש חצי שעה ללמוד שלחן ערוך ומשנה ברורה ובשעה שנותרה יכול ללמוד דף היומי וישתדל באותה חצי שעה לסכם מה למד ולבדוק עצמו אם מקיים כל זה, וגם בגמרא ישתדל ללמוד טוב ולחזור וה’ יהיה בעזרך.
לא ראוי ללומדה לפני ואף אם סיים את כל הש”ס. ומרן ראש הישיבה זצ”ל היה מורה במקרה כזה שאחרי סגירת התנאים ומסיבת הוורט יתחיל בלימוד מסכת זו, ומ”מ היה אומר שסיום הש”ס יכול לעשות גם קודם שלמדה, ונימוקו עימו כי זה כל אשר יכול ללמוד כעת. ולא גרע ממי שסיים את התלמוד ולא למד מסכת כלים וכו’, שחשיב שפיר סיום הש”ס.
אם יש אפשרות להתפלל ערבית בצאת הכוכבים או עכ”פ בשקיעה (כגון שיעשו שיעור תורה בינתים) ודאי שעדיף, אלא שבדרך כלל המתפללים בפלג הוא מפני סיבה מסוימת ואפשר שאם ימתינו אח”כ חלק לא יתפללו בציבור או ישכחו להתפלל אחר שכבר נאספו לתפילה, לפיכך הו”ל שעת הדחק שמבואר ברמ”א סי’ רלג ס”א שיכולים להתפלל שניהם אחר הפלג.