קרנות פנסיה עם "פיקוח רבני"

האחרונים לא הקשו על הבית מאיר אלא שנתקשו בטעמו של בעל התרומות, והכוונה לבעל החוו”ד בסי’ קע”ב (ביאורים ס”ק יג) ע”ש ולא עסקו בדברי הבית מאיר כלל. ומ”ש הרב ברית יהודה שם משא”כ הכא וכו’ הוא סיום דברי עצמו. באופן שלא נשמע כלל מדברי האחרונים לאסור ברבית לגוי כשאין עליה שם ריבית. וע”ע בספר הוראה ברורה בביאור הלכה שבסוה”ס סי’ קע ד”ה אינו צריך (קטע המתחיל והלום ראינו)

בהלכה למעלה מובאים כול הדעות בלא הזכרת שמותם של מרן והרמ”א ואח”כ הרב מכריע, והלכה כדעה ראשונה ‘ או הלכה כדעה זו ‘ כפי מה שהייתה דעתו של מרן הש’ע , לפי שהספרדים הולכים אחר דעתו כידוע לפיכך אם הינך רוצה לדעת מה דעת הרמ”א יש לעיין במקור ההלכה בהערה. מ”מ גם לאשכנזים ספר מלווה ה” מומלץ למי שרוצה לדעת הלכות ריבית מהיסודות של ההלכה. וכמה מעלות טובות יש בספר שהוא מסודר בצורת כללים ופרטים וכך גם דוגמא שאינה מוזכרת בספר.אפשר לדעת ע’י שלמדנו את הכלל.ועוד שבמקורות ההלכה מובא הגמ’ והראשונים בצירוף ביאור סברתם ולבסוף הכרעת ההלכה , ורק הלומד מסגל לעצמו את דרך הלימוד הישר לרדת לעומק כוונת רבותנו הראשונים ואת סדר סגנון הכתיבה בצורה נכונה ורהוטה ומה גם שבספר בחלק ב’ פרק י’ז מובא פרק שלם על מקרים שכיחים שמצוי בהם איסור ריבית ואין  אנשים נזהרים בהם,

מחלוקת ברמ”א (ח”מ סי’ שמ”ח ס”ב), ולבני ספרד ודאי שיש להחמיר כיון שדעת הרמב”ם (פי”א מהל’ גזילה ואבידה ה”ד) להחמיר, ולכן אף שאין גילוי מפורש בדעת מרן, מסתמא יתפוס כהרמב”ם, כדרכו.
לבני אשכנז יש מקום להקל, כי הרמ”א הביא בסתם את דעת המקילים ואת דעת המחמירים ביש אומרים, אך זה לא ברור שבדרמ”א אומרים סתם ויש הלכה כסתם. ומסתמא כבודו ספרדי.

אם אין המטרה לנקום אלא מכיון שהוא לא בא אין לך התחייבות לבא, אין בזה איסור כלל, כי זה דבר הגיוני שאדם אינו חייב לתת לשני מה שלא נתן לו, וזה סגנון היחסים ביניהם.
אבל אם המטרה היא כדי לנקום, וכגון שאמור להגיע לאירוע מצד הקירבה ביניהם ונמנע כדי להנקם בו שלא הגיע, נראה שהוא עובר באיסור זה.

גזל הגוי אסור מדאורייתא, כמו שפסק מרן הש”ע (סי’ שמ”ח ס”ב), וכמדומה כן ההלכה גם אצל בני אשכנז. ולהקל מצד המציל מזוטו של ים, לא כ”כ פשוט בנידון זה שהערבים יוצאים מהבתים לתקופה מסויימת וחוזרים לאחר מכן, ואין זה מלחמה ממש שעוזבים לתמיד שנאמר שכבר התייאשו.

ומה שהתורה מזכירה ששוללים את שלל האויבים, לא ברור בכלל שזה קיים בזמן הזה שאנו לא מפנים אותם משם ולא הורגים אותם, רק נשמרים מדברים של פיקוח נפש.

בפשטות, על פי הסיפור שסיפרתם, המשכיר צריך לפצות על ימי העבודה וגם על מה שאי אפשר להשתמש בחדרי המקלחת, אבל אי אפשר לפסוק בלי לשמוע את שני הצדדים, ובלי לדעת בדיוק את פרטי המקרה. תוכלו לפתוח תיק בבית הדין של הישיבה או ללכת לתלמיד חכם בורר המוסכם עליכם שידון בזה.

אם יש לכם אפשרות להשיג את החוזה שחתמתם עמו יהיה מה לדון בזה. אבל אם לא אי אפשר להקל מכיון שיכול להיות שהחתימה עמו כוללת שלא תקנו את הדירה הזאת לעולם ובשום אופן שלא דרכו. לכן אין ברירה אלא לשלם ליורשים או להגיע עמהם לאיזה פשרה. ולשלם לבתו אי אפשר אם יש לו בנים, כי הבת אינה יורשת לפי דיני התורה, אלא אם כן אין לו בנים (תשובה זו נענתה לאחר התייעצות עם אב”ד משפט וצדק הגר”ד עידאן שליט”א).

אם הוא לא ידע עליך, המחילה שביקשת הועילה, ותיזהר מכאן ולהבא. יישר כח!

צריך לעשות היתר עיסקא, ולכתחלה צריל לכתוב את כל התנאים בשטר ומה שיותר חשוב זה ששני הצדדים יבינו היטב איך עובד “היתר עיסקא” ולכן כדאי שתפנה לתלמיד חכם שמבין בהלכות ריבית והוא יסביר לך איך זה עובד וגם יביא לך נוסח מתוקן. יש גם פרטים נוספים שיש ליזהר בהם אבל צריך לשמוע עוד פרטים במקרא שאתה שואל. אפשר להתקשר לטלפון 0504167824 בין עשר לעשר וחצי בלילה.

• יתכן גם שבמקרה שלך יש דרך פשוטה לקבל רווחים ע”י שהכסף לא ינתן כהלוואה אלא שתשתתף אתו בנכס שהוא עתיד למכור, אל שצריך לשמוע עוד פרטים וכנ”ל.

אין בזה איסור.

א. ההנאה שהמוכר נהנה היא קבלת הלוואה, ומותר ללוה להלוות למלוה כל זמן שלא עשו על זה תנאי מעיקרא. וכ”ש בנידון דידן שההלוואה הראשונה היא בדרך מקח [עיין בהוראה ברורה סימן ק”ס ס”ט בהגה ס”ק מ”ח].

ב. כיון שהלקוח יכול לממש את זכותו בכל רגע נתון, נמצא שאין כאן מתנה מצידו ואין זה נחשב שהלווה למוכר. [עיין הוראה ברורה סימן קע”ג ס”ז בה”ל ד”ה ואם, לענין קנית כרטיסיה בזול].

וזה הסיבה גם שמותר לקנות תווי קניה בפחות משווים [עיין חוט שני ריבית פרק י”ג אות ג’].