לא, כותבים בעולתא, וגם בכתובה המקורית כותבים כך. ונפקא מינה שהוא חייב רק מאה זוז, ולא מאתן. ואם אינו רוצה לפרסם הדבר וגם מוכן להתחייב לה על מאתים זוז – יכתוב כד הוית רווקה או פנויה, וירשום מאתים זוז, מתשובת התשב"ץ ח"ג (סי' ש"ב).
יש לדבר אתו ביחידות על הנושא הזה, ולהודיע לו שעל פי דין, מי שהוא מגלח בתער אסור להיות חזן. וכל שכן מעשים כאלה. ועל כל פנים לפתיחת היכל אין יכולים למנעו (אולי יקבל הארה ויחזור בתשובה). אבל שליח ציבור לא. ואולי יש לדבר עם רב בית הכנסת או רב השכונה.
אמנם לא נעים לצאת מוקדם, אך הרבה יותר לא נעים להשאר שם. בדרך כלל כשתעמדו על שלכם מתוך כבוד, לא ייגרם מזה כעס למשפחה, ויבינו וכבדו אתכם. אם הבעל מתעקש להשאר ויש בזה משום דרכי שלום ביניכם, הנך צריכה להשאר שם במקומך, אך כמובן בלי להשתתף בריקודים, או להביט בהם.
הדברים נכונים, מי שבקי בש"ס יודע שזה דרכו של ר' אליעזר, הוא אמיתי מאד ולא נושא פנים לסברא אחרת, לר' עקיבא שהיה תלמידו היה עונה לו בחריפות, ראה עוד במסכת פסחים תחילת פרק ששי, ובמסכת תענית (דף כ"ה ע"ב). אבל צריך לדעת שהתנאים היו בדרגה גבוהה מאוד מאתנו, ומי שיחשוב וישוה את הדברים לפי הדור שלנו, הוא טועה בחלט. אמרו רבותינו ז"ל אם הראשונים כמלאכים אנחנו כבני אדם. ואם הם בני אדם [שאנחנו מחשיבים אותם כך] אז אנחנו כחמורים ולא כחמורו של ר' פנחס בן יאיר שהיה יודע להריח מה מעושר או לא. ואם בינה שמעה זאת.
אסור לבעל להיות בבית גרושתו אפילו בנוכחות ילדים גדולים כיון שהיו רגילים זה עם זה חוששים שמא יבואו לידי איסור ח"ו. עיין בשלחן ערוך (אבן העזר סימן קי"ט סעיף ז וסעיף ח) ובב"ש שם (סעיף קטן יד). ואף על פי שדעת הרמ"א שם בסעיף ח' להקל ליכנס לביתה כל שאינו דר שם ואינו מדבר עמה (באופן שאין איסור יחוד) ע"ש. וכן הסכימו הח"מ והפרי חדש ע"ע. מ"מ לדינא יש להחמיר גם בזה כדעת מרן בבית יוסף שקיבלנו הוראותיו.
נוהגים כך על פי האר"י ז"ל כמו שכתב מור זקני מרן הגאון רבי רחמים חי חויתה הכהן זצ"ל, בספר שמחת כהן (מהדורא בתרא חלק אורח חיים חידוש שלחן ערוך סימן תצ"ג) ובספרו זכרי כהונה (קונטרס תורת המנהגים מערכת ע' אות לח) ובשמחת כהן שם כתב: רק בעוונות הרבים חדשים מקרוב באו לבטל ביד רמה המנהג הזה אשר אדניו הוטבעו על עמודי האמת ומסתפרים לעין כל ביום לג וכו'. עד כאן.
ואף בארץ הקודש נכון לשמור על מנהג יקר זה יחד עם שאר מנהגי אבותינו המיוסדים על אדני פז, ולשמור על שרשרת הדורות (אף שאין זה חיוב, ועיין בהקדמת מרן הגאון ראש הישיבה הרב מאיר מאזוז נר"ו לספר ברית כהונה השלם). ובפרט מנהג זה, שרבים גם בארץ הקודש נוהגים בו על פי הקבלה. ומכל מקום אם יש בזה הפרעה בשלום בית, ולא השתכנעה האשה בשמירת מנהג זה, בודאי שגדול השלום, ואם שם השם נמחה על המים בעבור השלום, בודאי גם מנהג זה. ועיין בשו"ת אלישיב הכהן (חלק ב' סימן נ'). ודו"ק.
כדאי להעזר עם דמות שמקובלת על הורייך שתנסה לשכנעם לתת לך ללמוד בסמינר. גם שמדובר במקום שכולם בנות עדיין האוירה אינה מתאימה לך בפרט שזה הזמן לבנות את אישיותך הרוחנית ולצורך כך את זקוקה למסגרת רוחנית מתאימה דהיינו סמינר.