בדברים אלו אין אתנו יודע עד מה. על כל פנים מצאתי לזה מקור בשם ספר כף הכהן (להגאון רבי אברהם יצחקי בעל משמרות כהונה) שביאר בזה הפסוק בפרשת מקץ "כי לולא התמהמהנו כי עתה שבנו זה פעמים" – כלומר אם לא התמהמהנו בעולם הזה עד שנעשינו זקנים, כי עתה נשוב לעולם הזה פעם שניה, שהזקן אינו חוזר בגלגול. עד כאן. וסתם זקן לענין קימה והידור, כתבו הפוסקים דהיינו בן שבעים שנה (ולפי האר"י אפילו בן ששים).
רב התורן אמר שענה לך מהזכרון שחכם אחר כתב בשמו, וכעת לא מצאתי שם. אך דבר זה נמצא כבר בספרי הקדמונים ומהם בספר שמע יעקב למהר"י אלגאזי (ריש פרשת חיי שרה) בשם כת הקודמים. ע"ש. ופירשו בהקדמה זו הרבה פסוקים. אך הלשון בדבריהם הוא, שמסתמא כשהאריך ימים השלים תיקונו, מה שאין כן כשנפטר צעיר בר מינן.
לא ראוי ללומדה לפני ואף אם סיים את כל הש”ס. ומרן ראש הישיבה זצ”ל היה מורה במקרה כזה שאחרי סגירת התנאים ומסיבת הוורט יתחיל בלימוד מסכת זו, ומ”מ היה אומר שסיום הש”ס יכול לעשות גם קודם שלמדה, ונימוקו עימו כי זה כל אשר יכול ללמוד כעת. ולא גרע ממי שסיים את התלמוד ולא למד מסכת כלים וכו’, שחשיב שפיר סיום הש”ס.
לכתחילה יש להפקיר את המקום לפני שתטיל ביצים. ובדיעבד בדורנו שאין אנו רגילים ביונים ואין אנו רוצים בליכלוכם יש אומדן דעת שלא כיון לזכות בהם. עי’ ויען שמואל חלק ז סי’ כה.
התרומה הייתה ל”שותפות בספר תורה” ולא לכתיבת הספר. השותפות הייתה ע”י תרומה לישיבה וכמבואר כ”ז בנוסח הצוואה של מרן רה”י זצוק”ל : א”צ לעשות ס”ת לשמי ואם רוצים להביא הכנסות לישיבה יעשו. ורק לישיבה בלבד ורק פעם אחת ולא יותר.”
זו סגולה שעושות נשים מעוברות בשביל לידה קלה ומובאת בספר מועד לכל חי (סימן כ”ד אות כ”ה) בשם ספר נזיר שמשון עמ”ס סוכה, לעשות ביום השענא רבא אחר התפילה (ומרן הגרע”י זצ”ל בחזו”ע) מביא בשם כמה פוסקים שראוי להמתין עד אחד שמיני עצרת. ונראה שכך נוטה דעת קדשו.
ואח”כ יש לקרוא את התפלה המודפסת במועד לכל חי שם.
ודע שמרן הגרע”י זצ”ל שם מציין שמרקחת האתרוג (שלו) מועילה לפקוד בזש”ק ע”ש