האם ל"הקפיץ" שנה ילדה שנראית חכמה מכפי גילה

בימים אלו אני נמצא בס"ד לקראת סיום כתיבת ספר חידושים בתורה ובגמרא, ונתעורר אצלי ספק לגבי אחד החידושים האם ראוי לכותבו היות וחוששני שאולי יש בו משום פגיעה או זילות כבוד התורה.
ורציתי לשאול על כך את כבוד הרבנים, והרי הדברים להלן:
"אמר רבי עקיבא דנתי לפני רבי אליעזר מה אם עצם כשעורה שאינו מטמא אדם באהל, הנזיר מגלח על מגעו ועל משאו, רביעית דם שהוא מטמא אדם באהל, אינו דין שיהא הנזיר מגלח על מגעה ועל משאה?! אמר לי מה זה עקיבא אין דנין כאן מקל וחומר. וכשבאתי והרציתי דברים לפני רבי יהושע אמר לי יפה אמרת אלא כן אמרו הלכה". (מסכת נזיר דף נו:).
וכך הערתי על כך, רבי יהושע ורבי אליעזר לא קיבלו את דברי ר' עקיבא, ושניהם למעשה דחו את דבריו, אלא שרבי אליעזר התבטא "מה זה עקיבא אין דנין כאן מק"ו", ועשה כן בצורת הערה ושלילת הדברים בצורה פסקנית ללא מתן הסבר, ולא נתיישבו הדברים על ליבו של רבי עקיבא. ואילו רבי יהושע שהתבטא "יפה אמרת אלא כן אמרו הלכה", בכך גם החמיא לו על ההיגיון שבדבריו, וגם הסביר לו סיבת הדבר שכאן אין אומרים כך, וקיבל ממנו. וזהו לימוד חשוב בעיקר למורים והמחנכים לילך בדרך זו, וכבר ידוע וברור חשיבות ענין זה. עד כאן.

אני שנה הבאה מאוד רוצה ללכת לסמינר, אבל הורי לוחצים עלי לעשות שירות לאומי. הם מודעים לפריצות שיש במקומות כאלו אז הם אירגנו לי לעבוד במקום שיש רק בנות בלבד. אני רוצה ללכת לסמינר אבל הם לוחצים שאני ילך לשם בשביל שהביא עוד כסף הביתה מה עושים במקרה כזה? אפשר ללכת למקום כזה?? יש להדגיש שאני מפחדת ללכת קצת כי זה יכול לגרום לחברות אחרות שלי ללכת גם לשרות לאומי בגלל שאני הלכתי והם לא ילכו למקום שיש שם רק בנות בלבד.

1. בנות (בגילאי גן ובית ספר) רוצות לעשות חורים באוזנים כדי לשים עגילים (כפי שיש לחלק מחברותיהן), אנחנו לא כ"כ מעוניינים, גם האמא לא עונדת עגילים. השאלה היא האם כדאי מבחינה חינוכית לתת להם את האפשרות (מאיזה גיל?) או להמנע. מקום מגורים חרדי.
2. הבנות רוצות לרדת למטה בשבת לשחק עם חברותיהן עם חלוק (כפי שחלקן נוהג), האם להתיר להן (עד איזה גיל)?

האם מותר לשמוע שיעורי שלום בית או חינוך ילדים מפי רבנים בשירותים?

תלמיד בכיתה ח' ניזוק הכובע שלו בידי תלמידים שלא נתפסו והמלמד העניש את כל הכיתה לשלם סך מסוים לתלמיד שיוכל לקנות כובע חדש, יש לציין כי כל התלמידים הינם בני מצוה ושאלותי הן האם המלמד / מחנך רשאי לחייב את כל התלמידים לשלם על נזק שלא הם ביצעו וכאן אני מגיע לשאלה השנייה והיא מתחום החינוך האם אין בזה נזק חינוכי שכן תלמיד שלא גרם נזק מתבקש לשלם על עברה שלא ביצע?

האם יכול להזיק לילד בן 10.5 אם ישחק בסופרלנד וכד' בסביבה מעורבת כדרכו של המקום הנ"ל, ובפרט שישתדל שלא לשבת ליד בנות מלבד בנות דודה שלו (בנות 7 שאינן דתיות)?

האם מותר לקחת לבתך הקטנה ממתק וכדומה שמישהו נתן לה לאו דווקא לשם חינוך אלא כגון שרוצה לאכול או שיש בזה גזל כיון שזה שלא לידעתה?

יש לי ילדה בת 5.8 שאמורה לעלות לכתה א', היא ברוך ה' ילדה חכמה מאוד ולפי דברי הגננת היא יותר מוכשרת מכל בנות הגן אך עדיין לא בשלה כל כך להתמודד עם המטלות שיש בבית ספר. האם להעלות אותה לכתה א' ולעזור לה להתמודד או להשאיר אותה עוד שנה בגן?

תורם נתן סכום כסף לשליח (או לבא כוחו שיתן לשליח). השליח שמע שעליו "לתת את הכסף למשפחה פלונית" ושמע גם "ולעוד משפחות", אמנם היה לו ספק קטן לגבי הסיפא, אך כמעט היה בטוח ששמע כך, ולכן - נתן את רוב ככל הכסף לאותה "משפחה פלונית", אך חלק קטן - מספר מאות שקלים חילק למשפחות נזקקות נוספות. לאחר זמן - בא כוחו של התורם שאל את השליח: "נו נתת את הכסף למשפחה פלונית?" והשליח אמר לו - "כן נתתי כך וכך לאותה משפחה וסך מסוים למשפחות אחרות", והתורםבא כוחו אמר: "למה?! אמרתי לך רק למשפחה פלונית" וכו'. השליח אמר לבא כוח התורם "בסדר הרוב ככל נתתי להם וסך מסוים למשפחות נזקקות גם במצב קשה מאוד, תשאל את התורם אם הוא מקפיד. הלך ושאל, התורם אמר - כן אני מקפיד רציתי לתת הכל למשפחה פלונית, עכשיו מהכסף שלך תשלים להם את התרומה בגלל הטעות שעשית. האם אכן חייב השליח להשלים את התרומה מכספו שלו? יש לציין שהשליחות היתה בחינם. כמו כן יש לציין שאף שהשליח יכול לתרום את ההפרש מכספי מעשר לאותה משפחה - הוא בחור ישיבה ויקח לו זמן רב עד שישיג מעשרות בסכום הדרוש. (אגב - האם הדין היה משתנה אם השליחות הייתה בשכר).

אדם שנוהג לפסוק כמו מרן הגאון רבי עובדיה יוסף שליט"א, האם הוא צריך לנהוג לפסוק כמותו בכל דבר ועניין? וכן האם הוא צריך לפסוק כמותו רק בענינים שבהלכה או אף בעניני חינוך והשקפה? לדוגמא - רבי עובדיה יוסף פוסק שנשים חיבות במאה ברכות, בעוד שרוב הפוסקים לא פסקו כמותו, ובכן, האם אדם שפוסק כמו רבי עובדיה בכל דבר ועניין, חייב לחנך את אשתו ואת בנותיו לברך בכל יום 100 ברכות, או שמכיון שרוב הפוסקים פסקו שאשה פטורה מ100 ברכות, הוא אינו חייב לעשות זאת.