בטהרת הבית כתב להתיר רק אם אדם אחר שותה לפני שהאשה שותה. אבל אם האשה שותה לפני שאדם אחר שותה, כתב רק שיש להקל בזה, מפני חיבוב מצוה. ע"ש. משמע שאינו מיקל בשופי. ומבואר בהערה שם שסמך על הפוסקים המקילים בזה כיון שאינו מן הנימוס ודרך ארץ שבני הבית ישתו לפני ששותה עקרת הבית. וכנראה שמפני זה כתב הרב דוד יוסף שליט"א עצה שהבעל יניח הכוס, והאשה או אחד מבני הבית יקחו הכוס לאשה.
יש להתפלל לבורא עולם, ובד בבד לחפש רב או מכר שיוכל להשפיע על הבחור ולהסביר לו גודל האיסור, שאין זה רק חומרא אלא איסור חמור. וכל כהן שנושא אשה האסורה לו יש להחרימו שלא לשאת ולתת עמו (עיין שלחן ערוך אבן העזר סימן ו'), ואינו נושא את כפיו ואין נוהגין בו קדושה אפילו לקחת בתורה ראשון (עיין שלחן ערוך אורח חיים סימן קכ"ח סעיף מ'). וגורם ח"ו לחלל את בניו מן הכהונה, ועוד צרות רבות בעולם הזה ובעולם הבא.
א) במקרה הראשון לפי פרטי המקרה זו השפלה חמורה ואסור לעבור לסדר היום, יש לדבר עם המלמד או עם המנהל איך לתקן את העוול הזה. ב) במקרה השני בדרך כלל לא עושים זאת אולם יש לדעת את מכלול הפרטים כי לפעמים ההכרח לא יגונה.
לא, כותבים בעולתא, וגם בכתובה המקורית כותבים כך. ונפקא מינה שהוא חייב רק מאה זוז, ולא מאתן. ואם אינו רוצה לפרסם הדבר וגם מוכן להתחייב לה על מאתים זוז – יכתוב כד הוית רווקה או פנויה, וירשום מאתים זוז, מתשובת התשב"ץ ח"ג (סי' ש"ב).
