יש לדבר אתו ביחידות על הנושא הזה, ולהודיע לו שעל פי דין, מי שהוא מגלח בתער אסור להיות חזן. וכל שכן מעשים כאלה. ועל כל פנים לפתיחת היכל אין יכולים למנעו (אולי יקבל הארה ויחזור בתשובה). אבל שליח ציבור לא. ואולי יש לדבר עם רב בית הכנסת או רב השכונה.
אמנם לא נעים לצאת מוקדם, אך הרבה יותר לא נעים להשאר שם. בדרך כלל כשתעמדו על שלכם מתוך כבוד, לא ייגרם מזה כעס למשפחה, ויבינו וכבדו אתכם. אם הבעל מתעקש להשאר ויש בזה משום דרכי שלום ביניכם, הנך צריכה להשאר שם במקומך, אך כמובן בלי להשתתף בריקודים, או להביט בהם.
הדברים נכונים, מי שבקי בש"ס יודע שזה דרכו של ר' אליעזר, הוא אמיתי מאד ולא נושא פנים לסברא אחרת, לר' עקיבא שהיה תלמידו היה עונה לו בחריפות, ראה עוד במסכת פסחים תחילת פרק ששי, ובמסכת תענית (דף כ"ה ע"ב). אבל צריך לדעת שהתנאים היו בדרגה גבוהה מאוד מאתנו, ומי שיחשוב וישוה את הדברים לפי הדור שלנו, הוא טועה בחלט. אמרו רבותינו ז"ל אם הראשונים כמלאכים אנחנו כבני אדם. ואם הם בני אדם [שאנחנו מחשיבים אותם כך] אז אנחנו כחמורים ולא כחמורו של ר' פנחס בן יאיר שהיה יודע להריח מה מעושר או לא. ואם בינה שמעה זאת.
אסור לבעל להיות בבית גרושתו אפילו בנוכחות ילדים גדולים כיון שהיו רגילים זה עם זה חוששים שמא יבואו לידי איסור ח"ו. עיין בשלחן ערוך (אבן העזר סימן קי"ט סעיף ז וסעיף ח) ובב"ש שם (סעיף קטן יד). ואף על פי שדעת הרמ"א שם בסעיף ח' להקל ליכנס לביתה כל שאינו דר שם ואינו מדבר עמה (באופן שאין איסור יחוד) ע"ש. וכן הסכימו הח"מ והפרי חדש ע"ע. מ"מ לדינא יש להחמיר גם בזה כדעת מרן בבית יוסף שקיבלנו הוראותיו.
